בס"ד פרשה לאור האחדות: ויקרא "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים",
ומה עושים כוהנים: משרתים את כל הציבור מאת הרב מיכאל מיוסט המסר מהבורא בפרשה: להיות כמו הכוהנים, שאין להם חלק ונחלה כמו כולם ואין להם רכוש או קניין עצמי, אלא כל מהותם הינה מסירות אין קץ לעבוד עבור הציבור ולשרת את הזולת.
פרשת השבוע, "ויקרא", פותחת את ספר "ויקרא". ספר ויקרא נקרא גם "תורת כהנים" – מכיוון שהוא עוסק רובו ככולו בעבודת הכוהנים, ונשאלת השאלה מה הקשר בינינו, שאיננו כוהנים, לסדר עבודת הכוהנים? ההיגיון אומר שצריך היה להנפיק לכוהנים חוברת הדרכה מקצועית המסבירה ומתארת את סדר עבודתם.
יתרה מכך – מאז שנחרב בית המקדש גם הכוהנים אינם יכולים לבצע את עבודתם. לכן התחליף הוא "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע י"ד ג) - כלומר במקום הפרים שהוקרבו בבית המקדש – נשלם ע"י שפתינו - זאת אומרת ע"י תפילה. ואת זה עושים כולם, גם מי שאינו כוהן.
הרב אשלג, "בעל הסולם", חוזה רעיון "האומה", מסביר ב"מאמר הערבות" (מתוך ספר מתן תורה), שכל המו"מ בין הקב"ה לישראל לפני קבלת התורה מסתכם במשפט "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ( שמות י"ט ו). כלומר שהדרישה מכלל עם ישראל היא שיהיו "ממלכת כוהנים". והרי כוהנים תפקידם לשרת את כלל הציבור, ותפקיד הציבור לספק את צרכי הכוהנים. אז העניין הזה לא כל כך ברור – אם כולנו נהיה כוהנים את מי נשרת? ומי ישרת אותנו? אלא שהמשמעות היא רוחנית. הדרישה מעם ישראל היא להיות כמו הכוהנים, שאין להם חלק ונחלה כמו כולם ואין להם רכוש או קניין עצמי, אלא כל מהותם הינה מסירות אין קץ לעבוד עבור הציבור ולשרת את הזולת.
אם כן המסר שמעביר כאן הקב"ה לישראל הוא שזאת היא התכלית של האדם עלי אדמות - להיות עסוק בצרכי הכלל ולא בצרכיו הפרטיים ולשרת את כולם במסירות ואהבה אמיתית מבלי לצפות לגמול.
אולם אם האדם ידאג רק לזולת, מי ידאג לו?
לכן צריך שכל עם ישראל ינהגו באותה הדרך של דאגה לכלל ולא לתועלת הפרטית, כי אם אדם יודע שכולם אוהבים אותו ודואגים לו באמת, הוא אינו צריך לדאוג לעצמו ולכן הוא פנוי לדאגה ולנתינה לזולת. כך לא יחסר דבר לאף אדם. מכאן שלהיות "כוהן" במובן הרוחני משמעותו לחיות על-פי הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך". מכיון שקיבלנו זאת על עצמנו כתנאי למתן תורה – כולנו "כוהנים".
לכן ספר ויקרא רלוונטי עבור כל אחד מאיתנו ולא רק עבור "כוהנים אמיתיים" – מכיוון שהוא מלמד אותנו, מעבר להיבט הטכני של עבודת הכוהנים היומיומית, את העבודה הרוחנית הנדרשת מכל אחד מאיתנו כדי להגיע לתכלית – לאחדות האומה.
לכן עבודת הקורבנות היא מלשון "התקרבות" לתכלית והתקרבות איש לרעהו, כי מתוך אהבה ונתינה אמיתית נוצרת אחדות אמיתית.
